"אני מחפש את הדוגי סטייל, של סנופ במכונית". "דוגי סטייל" (Doggy Style) היה אלבומו הראשון של הראפר האמריקני סנופ דוגי דוג (לימים סנופ דוג) והיה האלבום שבעצם הביא לפריצה הראשונית שלו.

בוטנר, מחבר השיר, סיפר שכתב את השיר על אמא שלו, כאשר ראה שהיא קורסת תחת הנטל בלטפל באחיו (המאושפז במחלקה פסיכיאטרית), ולא מסוגלת לתפקד כאמא כמו שהוא מצפה.

השיר נכתב לאחר שעילי בוטנר ביקר את אחיו שהיה מאושפז במחלקה הפסיכיאטרית, באחד האשפוזים הקשים שלו. היה לבוטנר קשה לראות את אחיו נמצא במקום ובסביבה כאלה.

"עבד של חברת שמירה קיבל אותי בכניסה קשור לדלת חי לפי שעה" עמיר לב סיפר: "הייתי פעם בהשקה של משהו באיזה מקום עם וויסקי ב-50 שקל והיה שם אחד שכאילו קשרו אותו לדלת והוא כל הזמן פתח וסגר אותה. עכשיו אתה יודע שהוא עובד על 18 שקל לשעה וכל זה אבל הבעיה שלי היא לאו דווקא עם השכר שלו אלא עם זה שאנחנו חיים במציאות שבה האנשים האלה הם אוויר."

"רופא ערבי, זמר יהודי מתחבקים והולכים" לב סיפר כי הזמר היהודי הוא - הוא בעצמו, והרופא הערבי הוא רופא שיניים מכפר יאסיף שאליו נהג ללכת.

"יונתי בחגוי הסלע השמיעיני את קולך" השורה היא ציטוט משיר השירים פרק ב' פסוק י"ד: "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת-מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ: כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה."

יוסי בנאי בנה לעצמו תוכנית חדש, וביקש מנעמי שמר שתכתוב לו שיר. נעמי ניסתה להתחמק, ובנאי הציע לה לכתוב שיר שיתאר כמו רשימה מה יש לנו במדינה. שמר אמרה לו: אז תכתוב אתה בעצמך. ובסופו של דבר כך היה.

דן אלמגור טען שהוא דחף את בנאי לכתוב בעצמו את השיר, כי גם הוא עצמו היה עסוק מאוד, ונאלץ לסרב לבקשתו של בנאי לכתוב לו שיר.

נתן כהן הלחין את השיר לפי בקשתו של אשתו ב-1985, בטרם עברו לאנגליה. ב-1991 כשהציעה חברת הד ארצי לכהן להוציא אוסף משיריו ומשירי להקתו, "הנשמות הטהורות", הוא החליט לצרף שיר זה לאוסף. את המילים כתב דוד אבידן.

קרולינה סיפרה בראיון לעיתון "7 לילות" על יצירת השיר: "יום אחד ישבתי בבית, מצוברחת לגמרי. גרתי באותה תקופה ברח' טרומפלדור מול בית קברות. הייתי אחרי גירושים. הפרוייקט שלי, פאנסט, הצליח, אבל זו הייתה הצלחה של אנדרדוג. לא היה לי כסף. המשפחה באילת... הכל עלה לי ביחד. מצב רוח. לקחתי מיקרופון והתחלתי להקליט סתם ככה: 'מנשימה את נשמתי, משמיעה את הגיגיי...' יצא שדנה (עדיני) עברה למטה עם האוטו. התקשרה. 'מה את עושה?' היא שאלה. 'מתאבדת' עניתי. היא עולה ורואה אותי, כולי בוכה. עולה, שואלת 'מה את עושה?'. 'סתם, זה אפילו לא שיר'. היא שמעה והתחילה לבכות. 'אולי נשיר את זה' היא אמרה. 'מה נשיר? אין לזה אפילו צורה של שיר!' - 'נשיר, יהיה בסדר'. התקשרה ליעלי (דקלבאום) דיברה איתה. ונהיה מזה שיר. לא חשבתי שיהיה שיר. לא חשבתי שהוא יצליח. אני אף פעם לא חושבת שמשהו יכול להצליח".